גזר דין בתיק ת"פ 197-07-10

כללי

1.         בתאריך  12.11.09 בסמוך לשעה 00:15, הנאשם ושניים אחרים עצרו מונית בשד' בן גוריון בבאר שבע ונכנסו לתוכה. במונית נהג מר נתן טבת, שהוא כבן 71 (להלן:"המתלונן").

הנאשם והאחרים נסעו במונית כברת דרך קצרה וביקשו מהמתלונן לעצור את המונית. המתלונן עצר והשלושה ירדו מהמונית והחלו ללכת, מבלי ששילמו עבור הנסיעה. המתלונן יצא אחריהם וביקש מהם לשלם על הנסיעה, ואז, אחד מהם נכנס למונית, התיישב בכסא הנהג וסגר את הדלת. המתלונן ביקש למנוע את גניבת מוניתו, נעמד לפניה ונשען על מכסה המנוע שלה. האדם שישב במושב הנהג החל לנסוע קדימה, לאט, כשהוא דוחף את המתלונן עם המונית ולפתע נסע במהירות לאחור וגרם למתלונן ליפול על הכביש. שני השותפים האחרים עלו למונית והשלושה נסעו מהמקום במהירות. הם נסעו לשגב שלום, שם הציתו את המונית- שנשרפה כליל. במונית היו, בין היתר, כרטיס אשראי, 150 ש"ח, רדיו דיסק, מכשיר ג'י-פי-אס ומסמכים, השייכים למתלונן. כתוצאה מנפילת המתלונן, נגרמו לו סימני חבלה, שפשופים ופצעים ברגל.

            בתאריך 21.06.10 בסמוך לשעה 21:00, נהג הנאשם ברכב משגב שלום לכיוון באר שבע. כוחות משטרה שהגיעו למקום כדי לעצרו, הבחינו בו מגיע עם הרכב לצומת מרומזר. הרמזור היה אדום והנאשם עצר את רכבו לפני הצומת. ניידת משטרתית סמויה, עצרה מאחרי רכב הנאשם ושוטרים שהיו בה יצאו כשהם חבושים בכובעים משטרתיים, הודיעו לנאשם כי הוא עצור וביקשו ממנו לדומם את רכבו. על מנת להימלט מהשוטרים, הנאשם פתח בנסיעה מהירה לפנים והתנגש ברכב שעמד לפניו, לאחר מכן נסע לאחור והתנגש בניידת המשטרתית, ואז שוב נסע לפנים והתנגש ברכב שעמד לפניו. שני שוטרים שניסו לעצור את הנאשם, הותקפו על ידו ואחד מהם נחתך במצחו ונזקק לטיפול רפואי. הנאשם החזיק ברכבו סכין שלא למטרה כשרה.

2.         הנאשם הודה בעובדות המתוארות, במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירות של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין תשל"ז -1977 (להלן:"החוק"), הצתה, לפי סעיף 448 (א) רישא לחוק, תקיפת שוטר, לפי סעיף 274 (1) לחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

3.         ב"כ המאשימה טען כי העבירות בהן הורשע הנאשם ונסיבותיהן, חמורות ביותר וכי הנאשם מסוכן לציבור. הוא הפנה לעברו הפלילי של הנאשם ולעובדה שהוא נשא בעבר מאסר של 3 שנים ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן שנתיים. כן ציין, כי את העבירה הראשונה כאן ביצע הנאשם חודשים ספורים לאחר ששוחרר מהמאסר. הוא איבחן בין נתוניו ונסיבותיו של חאלד פדופה לאלו של הנאשם וביקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל מרתיע - ארוך מזה שנגזר על פדופה, להפעיל את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו מת.פ 8296/06 של בית משפט זה, במצטבר, ולהטיל עליו מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן וקנס. בנוסף, עתר לחלט את רכבו של הנאשם, בטענה שהעבירה באישום השני בוצעה באמצעות הרכב.

4.         ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בנאשם. הוא ציין שכתב האישום תוקן באופן משמעותי -עבירות השוד והפציעה נמחקו ממנו, והנאשם הודה במעשיו וקיבל אחריות עליהם. עוד ציין, כי שתיים משלוש העבירות שביצע הנאשם בעבר, נעברו על ידו בהיותו קטין. הוא הסכים שהעבירות בהן הורשע הנאשם מפעילות את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, אך עתר להפעילו בחופף למאסר שיוטל עליו. הוא הפנה לנסיבות חייו הקשות של הנאשם, שגדל במצוקה כלכלית וחברתית קשה, הפסיק ללמוד בכיתה ג', שהה במסגרות חוץ ביתיות, והוא סובל מבעיית אלכוהול שהיא ברקע מעשיו. ביקש לדחות את בקשת  המאשימה לחלט את רכבו של הנאשם וטען כי הנאשם אינו הבעלים הרשום של הרכב  ושהרכב לא תפוס ע"י המשטרה. וביקש לגזור על הנאשם מאסר לתקופה הקרובה ל- 30 חודשי המאסר שנגזרו על חאלד פדופה.

5.         הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו.

דיון והכרעה

1.         מעשי הנאשם, המתוארים בשני האישומים שבכתב האישום, חמורים.

2          בגזר דינו של חאלד פדופה - אחד משותפיו של הנאשם לעבירה באישום הראשון, אמרתי דברים המתאימים גם לנאשם (ת.פ 8293/09):

"המעשים שהנאשם נטל חלק בהם, חמורים ומכוערים. הוא והאחרים נסעו במונית ומשהגיעו ליעדם ירדו ממנה בלא לשלם עבור הנסיעה. לאחר מכן, כשהנהג ירד אחריהם לבקש את דמי הנסיעה, הם עלו למונית - לאחר שנהגה שנשען על מכסה המנוע שלה, הופל, נסעו למקום אחר ושם הציתו את המונית.

המתלונן העיד בפני, תיאר את הטראומה שנגרמה לו ממעשי הנאשם והאחרים וציין כי על רקע זה נזקק לטיפולים נפשיים ונגרם לו סבל רב. בנוסף לכך מסר, כי נגרם לו נזק כלכלי רב, בלשונו - "זה הפך לי את כל הפרנסה שלי", והוא הפסיק לעבוד ואיבד את מוניתו."

            בנוסף, ציינתי כי            קיימת חומרה מיוחדת בעבירות המבוצעות כלפי נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור בכל שעות היממה ובכל חלקי הארץ, המאפשרים לזרים לעלות למוניתם ומסיעים אותם למקומות שונים, כולל מרוחקים ונידחים, ובכך משמשים טרף קל לחורשי רעה וכי על רקע זה יש להעניש בחומרה את מי שמנצל לרעה את הנסיבות ופוגע בהם.

              וכן, שהעובדה שקרבן העבירה הראשונה הוא אדם מבוגר - כבן 71, מוסיפה למעשים נופך של חומרה.

            עוד צוין, שעבירת הצתת רכב היא חמורה ביותר והעונש הקבוע לה - 15 שנות מאסר, ובמקרים מסוימים 20 שנות מאסר, מדבר בעדו. ושבמקרה זה נגרמו למתלונן נזקים נפשיים וכלכליים שיש להביאם בחשבון בגזירת הדין.

3.         גם נסיבות האישום השני, חמורות. לאחר שבלשי המשטרה הודיעו לנאשם שהוא עצור וביקשו ממנו לדומם את מנוע הרכב ולצאת ממנו, הוא ניסה להימלט, נסע קדימה והתנגש ברכב שעמד לפניו, נסע לאחור והתנגש בניידת המשטרה ושוב נסע קדימה והתנגש ברכב שלפניו, ותקף את השוטרים שניסו לעוצרו. 

4.         לנאשם עבר פלילי בעבירות של חבלה כשהעבריין מזוין, סחיטה באיומים ושוד מזוין. על עבירת השוד הוא נידון בת.פ 8296/06 של בית המשפט המחוזי באר שבע, לשלוש שנות מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי לשלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירת  פשע. חודשים ספורים לאחר שחרורו מהמאסר, הוא ביצע את העבירות שכאן. אין חולק שהעבירות כאן מפעילות את המאסר על תנאי.

5.         חאלד פדופה נדון על חלקו בעבירה המתוארת באישום הראשון, ל- 30 חודשי מאסר בפועל והשותף השלישי לאישום הראשון הוא קטין שמשפטו טרם הסתיים. אמנם, המאשימה הצהירה שהיא לא תטען שחלקו של הנאשם באישום הראשון גדול משל שותפיו לעבירה ודבר זה תומך בבקשת הסניגור לגזור על הנאשם מאסר לתקופה שנגזרה על חאלד, אולם, קיימים בין הנאשם לחאלד הבדלים המצדיקים הטלת עונש חמור יותר על הנאשם.